אחד על אחד עם עופר נאור: על פודל, האח הגדול ו-N12

עופר נאור הוא ה-VP Product של מאקו, והוא הגיע לשם אחרי מסלול ארוך של עיסוק בתוכן וידאו ותוכן דיגיטלי. הדרך שלו עוברת מהחדשות המקומיות בכבלים ואתר החדשות הראשון של חדשות 2, דרך אתר Mooma המיתולוגי ועד אפליקציית N12 וממשיכה לדור הבא של אפליקציות מאקו, עליהן הוא עובד היום.

ישבתי עם עופר לשיחה לקראת ההרצאה שלו ב-UXI Live בעוד שבועיים, ושמעתי קצת על הדרך שעשה, פדיחה ענקית עם פודל קטן, על מאחורי הקלעים של חלק מהפרויקטים שהיה מעורב בהם וגם קצת על התוכניות שלו לעתיד.

כשעבדת על אתר החדשות הראשון שלך, הדינוזאורים בחוץ לא הפריעו לך להתרכז? מתי זה היה ואיך הגעת לזה בכלל?

מאז שהייתי ילד רציתי לעשות טלוויזיה. קנו לי לבר-מצוה מצלמת וידאו ענקית, ה-VHS שהיו פעם. למדתי לערוך ולמדתי לצלם, ערכתי עריכה לינארית פשוטה – ממש חיברתי שני מכשירי וידאו וערכתי. זה מה שעשיתי וזה מה שרציתי לעשות כבר מאז. אחרי הצבא התחלתי ככתב במקומון של חיפה, ומהר מאוד עברתי לעבוד במהדורות החדשות המקומיות של הכבלים, במת"ב. זה היה ב-1996. בתור מישהו שידע גם לסקר חדשות, גם לערוך וגם לצלם, היה מאד חסכוני להעסיק אותי. ככה גם הכרתי אנשים מחדשות ערוץ 2. היה לנו בונדינג משותף מול הערוץ הראשון, שנינו היינו מגיעים בצוות של שלושה: כתב, צלם ומקליט, וערוץ 1 היו היו מגיעים בוואן ופורקים ממנו איזה 16 אנשים, היה להם צוות ענק, שגם עבד תחת חוקי ארגון מאד נוקשים. אני זוכר שפעם אחת כיסינו משפט רצח שעלה לכותרות, אולי בגלל שהרוצח היה אספן נחשים, בכל מקרה חיכינו בבית המשפט שהדיון יסתיים ונוכל לתפוס אותו יוצא מהאולם, הבעיה היתה שזה יצא בדיוק ב-12:00, הצוות של ערוץ 1 התקפל, כי זו היתה שעת ארוחת צהריים שלו, ושניה אחר-כך כולם יצאו מבית המשפט, ורק הכתב שלהם נשאר שם ככה, בלי צוות. 

בכל מקרה, כשבערוץ 2 החליטו להקים אתר אינטרנט, זה כבר היה ב-1998, אז הציעו לי לבוא. למה? הם חיפשו אנשים עם הכישורים שהיו לי – הגשת תוכן, טיפול בוידאו, וגם ידעתי קצת לקודד, לעבוד עם תוכנות. 

היה לחדשות המקומיות אתר אינטרנט?

לא, לאף אחד לא היה, לא היה YNET, לא היה כלום.

אז הציעו לך להצטרף ואמרת יאללה.

כן, היינו אני ועוד בחור, אמיר רגב, היום הוא עורך טלוויזיה, עשינו יום אני יום הוא. אני זוכר שהתגאנו בזה שיש לנו ארבעהקטעי וידאו, אחד בכל מהדורה.

אני לא זוכר שהיה וידאו בתקופה ההיא בכלל. היה וידאו?

אי אפשר היה לצפות בזה באמת, כי החיבור לאינטרנט היה עם מודם חיוג 28.8K, החיבור היה איטי, אז לקח 2-3 דקות עד שקטע וידאו יטען בכלל. אז שמנו וידאו רק של הכתבה הראשית בכל מהדורה ובכל השאר שמתי רק סאונד, את הסאונד של הכתבות, כי זה היה מהיר יותר.

באותה תקופה גם אחת הפדיחות הראשונות שלי תועדה על גבי השער של מוסף קפטן אינטרנט שבזמנו היה ב"הארץ". כדי לבחור את התמונות היה דרופ-דאון עם השמות של התמונות, לא ראית ממש את התמונות ולא היה preview. אם לא דאגת שזה לא יהיה סלקטד יותר, אז מספיק שנגעת בעכבר וזה היה קופץ לתמונה אחרת, ואתה בכלל לא היית שם לב.

בקיצור, הידיעה הראשית באתר הייתה ביקורת על ברק, על זה שהוא רוצה להסיג את צה"ל מלבנון, אז הידיעה הייתה על הביקורת שאומרים שהוא פחדן והתמונה – במקום ברק, שהיה ב-B – זה קפץ ל-D ל-DOG – תמונה של פודל שנשארה כמובן מהימים שעשינו טסטים על האתר. בקיצור, היה את הטקסט על ברק עם תמונה של פודל. עכשיו זה היה לעשר דקות באתר – זה עלה, קלטתי, חזרתי, שיניתי, אבל לקח לזה כמה זמן להתעדכן, שזה הספיק למישהו בקפטן אינטרנט לעשות screenshot ולמחרת להפיץ את זה. אני כמובן לא דיווחתי על התקלה הזו לאף אחד, כי חשבתי שאף אחד לא ישים לב, ולמחרת קיבלתי טלפון מהמנכ"ל שהוא פתח את העיתון.

איזה פדיחה!

כן, ומאז אני מקפיד שיהיה preview.

לפודל הזה אין קשר לאהוד ברק

מה שנקרא “נכתבו בדם” והרבה נייר עיתון שיצא עליך… אז האתר הראשון של חדשות 2 היה בעצם הדבר הראשון שעשית בדיגיטל?

כן. משם עשיתי מהלך הדרגתי שבו עברתי מלהתעסק בתוכן עצמו ליצירה של הפלטפורמה. זה קרה כשקשת קראו לי בשנת 2000. היה ברור שרוצים לעשות משהו לקשת, לתוכניות, אבל היה עוד המון המון שאיפות, התחילו אז לעבוד על ערוץ ביפ שהיה בזמנו, ערוץ הצחוק, ורצינו ליצור לו עולם תוכן מלווה. חודשיים-שלושה ראשונים אמרו לנו, "שבו ותגלשו ותראו מה יש בעולם". היינו גולשים, גולשים וגולשים… כמה אתה כבר יכול לגלוש? היינו הולכים לראות סרט בארבע אחרי הצהריים וחוזרים.

אבל תוך כדי זה כבר התחלנו לגבש איך אנחנו רוצים שהאתר של קשת יראה והתחלנו להריץ מגזין תוכן לביפ, שאור קניספל היה עורך ומפיץ חודשים רק ביננו במסמכי וורד עד שבנינו את זה. אגב, נקודה היסטורית שחשוב לציין, המקום הראשון שבו היו תגובות לצד כתבות בארץ היה בביפ. שמנו אותם בצד ולא למטה, כמו שנהוג היום.

הטוקבקים הראשונים בארץ היו באתר של ביפ?

כן. אחר כך YNET הכניסו, ממש כשהם עלו והם שמו אותן בתחתית הכתבה, כמו שאנחנו מכירים היום.

סיפרת לי שבין שאר הדברים, הקמת את אתר Mooma, איך זה התחיל?

יום בהיר אחד יואב קוטנר הגיע, עם ערמה של מחברות 40 שורה, שכל חייו הוא תיעד בהן את הביוגרפיות של המוזיקאים בישראל, ואמרו לי, תעשה מזה אתר. זה היה קצת אחרי שהתחלתי וזה היה הפרויקט הגדול האמיתי באמת הראשון שלי – אתר Mooma – כי זה היה ממש להתחיל מאפס. המטרה הייתה להיות האנציקלופדיה של כל מה שקשור למוזיקה הישראלית, כלומר לא רק זמרים – לכל נגן, מעבד ומלחין היה ערך, איפה הוא השתתף והכל היה מחובר להכל.

איך נראה אז תהליך האפיון של האתר?

לימדנו את עצמנו איך לאפיין, לימדנו את עצמנו איך לתקשר מול הטכנולוגיה. אני לא למדתי כלום בתחום הזה, ולא האנשים שעבדו איתי, זה הכל מניסיון ומדברים שאספנו. עשיתי לי קיר שעם ענקי בחדר, ופשוט הדפסתי את כל העמודים שרציתי ליצור והתחלתי לבנות עץ אתר, כדי ולהבין איך זה עובד. אחר כך, כשכבר היו לנו עיצובים, עשיתי את זה באקסל, פשוט פתחתי גליון ענק והדבקתי שם את כל ה-JPG'ים.

נשמע קצת כמו להמציא את הגלגל.

כן, מהניסיון שלי בכתיבה ועריכה ידעתי לנסח באופן מדוייק מה אני רוצה ואפילו ידעתי להדגים את זה ויזואלית בעזרת מלבנים, אז יצא שכתבתי מסמך אפיון, אבל לא ידעתי את זה בזמנו, התברר שמנהלת הפרוייקטים מאד אהבה את רמת הפירוט ובסטודיו אהבו את המלבנים שחסכו מהם לקרוא את השאר. החוויה שלי הייתה שלקחנו את הזמן וניסינו, מה שהלך הלך, מה שלא – שינינו. עבדנו הרבה מתוך אינטואיציה, אתה יודע, ואף פעם לא היו לי חוקים שהייתי צריך לנסח לעצמי ובטח שלא להעביר לאחרים.

אני חושב שאחת הסיבות שאף פעם לא הרגשתי בנוח להרצות, זה כי אחרי שמומה עלה וקיבל ביקורות מאוד טובות, הזמינו אותי להרצות בכל מיני מכללות והרגשתי שמבקשים ממני את סוד ההצלחה, שזה משהו שנראה לי מאוד יומרני ולא אחראי להגיד. אני לא יודע להגיד לכם שאם תעשו את מה שאני עשיתי תצליחו גם בפעם הבאה ואני לא יודע אם זה המפתח. אני יודע שזה מה שאנחנו עשינו, ועבד לנו. 

זה היה אחד הדברים שהרבה זמן נרתעתי מלהרצות, דווקא בגלל ההצלחות, כי אמרתי – אני לא מוכן להתחייב שהנה, אלה הכללים, וזה יספק לכם את התוצאה. דווקא מהאי-הצלחות היה לי הרבה מה לספר, אבל לא עבדתי בארגונים שהאתוס שלהם זה לייחצן אי-הצלחה.

יש באמת איזו פאשלה שלא יכולת לספר עליה בזמן אמת, והיית רוצה לספר היום?

כן, בערך ב-2013, "האח הגדול" היה בקשת, והצופים הצביעו את מי להדיח. הקושי העיקרי עם הפרוייקטים האלה, כמו למשל בהצבעות בשידור חי ב"הכוכב הבא" שקובעים דרך האפליקציה מי ימשיך, זה שאי אפשר לבדוק אותם מראש. יש לזה נקודת זמן ספציפית וקצרה שבה זה צריך להוכיח את עצמו. אז באח הגדול החלטנו שבמקום שהצופים סתם ישלחו סמס עם המספר של המודח, נעשה להם חוויה מגניבה, כי יש כסף ויש משאבים ואנחנו קשת. אז עשינו הדמיה של בית האח הגדול: נכנסת לאתר, הדלתות של הבית נפתחו לך, נכנסת לחדר האח הגדול והמצלמה של האח הסתובבה אליך. ואז, יורם זק המסכן, שהקלטתי איזה 80 משפטים שלו כדי שכל פעם שתיכנס תקבל איזה משהו אחר, אמר משהו כמו "שלום, השבוע היה סוער בבית… למי היית רוצה להצביע?". בשלב הזה היה נפתח מסך הצבעה והמשתמש היה בוחר.

עופר והצוות על הבמה של "הכוכב הבא"

ואיך זה עבד?

 95% נפלו בדרך. איש לא צלח את המסע הזה. אנשים פשוט רצו להצביע, לא חוויות ואנימציות. תוך יום העפנו את הכל, והשארנו רק את מסך ההצבעה שהיה בסוף, וחזרנו לבסיס.

אז רגע, מה בעצם גרם לך דווקא כן לעלות על הבמה ב-UXI Live?

מכל הדברים שעשיתי, היצירה של אפליקציית N12 היתה עם התהליך הכי מתודי שעבדנו בו, ואז הרגשתי שדווקא יש לי דברים קונקרטיים לספר. יכול להיות שזה גם קשור אליי, שהיום אני כבר יודע יותר לנטרל את השפעות המזל והתזמון, ולהצביע על מקומות שעשינו דברים נכון. יש גם איזו גאווה, עכשיו זה המוצר החדש שאני גאה בו, אבל הוא באמת מאוד מאוד הצליח ועשה אימפקט. והוא גם כינס את כל המחלקה שלי ובכלל כל הארגון שעבד עליו, לאיזו קפיצה מקצועית שעשתה לכולנו מאוד טוב.

ומה אתה עושה בימים אלו?

אני עובד בעיקר על 12 פלוס, שזה הפרויקט הגדול הבא שלנו, הדור הבא של מאקו TV. זה העתיד של הטלוויזיה והעתיד של קשת בעיניי. כרגע זה מוצר קטן, שאולי יהיו לו מאה אלף מנויים בהתחלה (במקרה הטוב), אבל בעוד ארבע-חמש שנים זה יהיה קשת. אז זה מאוד מלהיב אותי להתעסק בזה. במקביל אנחנו מתחילים לעבוד על מאקו, הדור הבא והמשודרג.

תודה רבה עופר! אני כבר מחכה לראות אותך על הבמה הגדולה.