בדרך ללונדון עוצרים באוסלו: איך זה להיות מעצבת בבריטניה?

מאת הילה צברגל, Lead Product Designer ב-Adthena

הילה צברגל משתפת בנסיונה כ-Product Designer בלונדון, שם עבדה עם קולגות מכל העולם, על הכוח של מילה אחת שלמדה מהצוות בנורבגיה, וה-דבר האחד שחייבים לדעת שעובדים עם צוותים בסין.

הילה צברגל Hila Zwergel
הילה צברגל

לפני ארבע שנים הרגשתי שאני צריכה הפסקה וטסתי לעשות תואר שני ב-Communication Design בלונדון. היה לי צורך לקחת צעד אחורה כדי להבין מה אני רוצה שיהיה הצעד הבא בקריירה שלי. זה לא שהיה לי רע בהכרח במקום העבודה, פשוט היתה לי תחושה מסויימת של שובע וסקרנות אדירה להבין מה עוד יש שם בחוץ. אופציה אחת היתה לעשות טיול מסביב לעולם במשך שנה, ואופציה שנייה היתה לעשות תואר שני בחו״ל. משום שמצאתי את עצמי הרבה יותר מתלהבת (ופוחדת פחד מוות) מהרעיון של האופציה השנייה, הבנתי שזה יהיה האתגר הנכון עבורי. משום מה, אני תמיד נוטה לבחור את הדרך ממנה אני פוחדת יותר, מתוך מחשבה שכך אתפתח מהר יותר אישית ומקצועית (לא תמיד נכון, אך לרוב עובד). ההבדל הוא שהפעם, היתה לי תחושת בטן טובה לגבי ההחלטה.

על מנת שתוכלו לקבל קצת מושג מאיפה התחושה הזו באה, קצת על עצמי: נולדתי בנתניה, גדלתי בפרדסיה, עשרה ימים לאחר סיום התיכון התגייסתי ושירתתי בחיל החינוך, מיד לאחר השירות עבדתי תקופה קצרה בסוכנות היהודית וכשנה לאחר השרות הצבאי כבר התחלתי את לימודי בבצלאל. לקראת סוף השנה הרביעית קבלתי הצעה ומיד מצאתי את עצמי בשוק העבודה. אז אתם יכולים להבין למה אחרי כמה שנים בשוק העבודה, שילוב המילים ׳חוץ לארץ׳ קסם לי מאוד.

החוויה של לחיות וללמוד בארץ זרה אכן היתה מכשלת והגעגועים למשפחה והחברים לא היו קלים לעיתים, אך בתום שנת הלימודים, שמתי לב שהסקרנות שבי לראות מקרוב איך דברים עובדים אחרת מבארץ לא נרגעה אלה רק התעצמה. במהלך הלימודים בלונדון הלכתי למספר מפגשים חברתיים של אנשים שעובדים ב-UX, תערוכות בנושאי טכנולוגיה והרצאות בתחום. במהלך הארועים הללו יצא לי להכיר מספר אנשים, ועל אף ההכרות השטחית, שמתי לב שכולם היו מאוד סקרנים לדעת איך זה לתכנן חווית משתמש בארץ, עד כמה זה שונה, או האם זה שונה בכלל. מה שגרם לי לתהות אותו דבר לגביהם. הבנתי שעל מנת שאוכל לתכנן חווית משתמש טובה יותר, אני צריכה להחשף לגישות וטכניקות שונות על מנת שאבין מה נכון עבורי ועבור סוגים שונים של משתמשים ומוצרים.

מאז אותה תובנה עברו שלוש שנים בהן הספקתי לעבוד בסטארט-אפ בריטי אשר ניקנה אחרי זמן קצר על ידי חברת ענק תמורת 700 מיליון דולר. במסגרת עבודתי, הייתי תחילה חלק מצוות עיצוב של חמישה אנשים אשר היו ממוקמים באוסלו (אותם ביקרתי אחת לחודשיים), לקחתי חלק בתכנון המוצר של הסטארט-אפ והמשך פיתוחו לאחר הרכישה. בהמשך, הייתי אחראית על הגדרת חווית המשתמש של עוד כמה מוצרים שהיו בפורטפוליו החברה. במסגרת הפרוייקטים האלו הובלתי והנחתי מספר מעצבים שהיו ממוקמים במקומות שונים בעולם כמו אירלנד, סין וארצות הברית.

אז מה למדתי עד כה? למדתי כישורים טכניים ותהליכי עבודה אליהם נחשפתי דרך האנשים איתם עבדתי. אך למען האמת, אם להיות כנה, כל אותם כישורים טכניים (כמו למשל, כיצד לעשות מחקר מעמיק על משתמשים פוטנציאליים או כיצד להשתמש בתוכנה כזו או אחרת) יכולתי לרכוש בעצמי אם הייתי מעוניינת בכך. היום, כל המידע הזה זמין ונגיש לכל אדם עם קישור מינימלי לאינטרנט. רק צריך לדעת מה לחפש. אז למה בכל זאת לבחור מרצון לגור ולעבוד בעיר בה יורד גשם 105.5 ימים בשנה בממוצע (על פי נתוני האקלים באנגליה), ואיך כל זה הופך אותי ל-Product Designer טובה יותר? התשובה לכך היא – חשיפה לתרבויות שונות.

למעצבי חוויית משתמש חייבים להיות כישורי תקשורת והקשבה מפותחים במיוחד. הקישורים האלה עוזרים להם להתבונן במשתמש דרך זכוכית מגדלת בוחנת אך עם זאת אמפטית. הקישורים האלה עוזרים להם לשאול את השאלות הנכונות שעליהן יבוססו צרכי המשתמש. את הכישורים האלה אנחנו רוכשים מנסיון כמובן אך לא פחות מהסביבה, החינוך והתרבות שלנו. ככל שנלמד לאמץ גישות אשר שונות ממה שאנחנו מכירים, ונהיה פתוחים לאמץ כלים שלא בהכרח מזוהים עם דרך החיים הקלילה והפחות מוקפדת אליה אנחנו רגילים, כך יהיה לנו קל יותר להבין מי הם המשתמשים שלנו (משום שהמנעד יכול להיות רחב) ולהגדיר את צרכיהם עליהם אנחנו מנסים לענות.

אני רוצה לשתף כאן את שני ההרגלים החשובים ביותר אותם אימצתי במסגרת תפקידי:

  1. לשאול הרבה ׳למה׳. את התכונה הנפלאה הזו למדתי מהנורבגים. תרבות איתה לא הייתי מזוהה כלל. למען האמת, כששמעתי את המבטא שלהם בפעם הראשונה הוא נשמע לי כמו צליל של זרבובים (רפרנס מסדרה מצויירת שרצה בשנות ה-90 על דמויות חברותיות עם קשית במצח שחיות מתחת למים. קריאטיביות בשיאה). במילים אחרות, לא ממש ידעתי מהי הדרך הנכונה לדבר איתם. האם הם יבינו סרקסטיות? או שאולי יותר יתחברו להומור יבש? החלטתי ללכת עם מה שאני מכירה הכי טוב. פשוט להיות אני (נחמדות משולבת עם חוסר טאקט ונגיעת ציניות). העניין הוא, שכמו הפער העצום בתרבויות שלנו, כך היה גם תהליך העבודה. ומה שהיה לי מובן מאליו, ממש לא היה מובן מאליו להם. ובכל פעם ששתפתי את התרשימים עליהם עבדתי או שאלות המחקר אותן העליתי הם שאלו אותי ׳למה׳. הדבר הנפלא שקרה הוא שבמקום להתחיל לגונן על עצמי, נתתי תשובה עניינית. ברגע שנאלצתי לתת הסבר לכל פרט בתהליך המחשבה שלי, זה גרם לי להבין שאם אין לי תשובה טובה לתת אז כנראה שמדובר במשהו שאפשר לוותר עליו.
  2. לבקש חוות דעת. אם יש משהו שאף פעם לא הרגשתי שאני צריכה לבקש בישראל, זו חוות דעת. למען האמת, לפעמים הייתי מעדיפה שאנשים לא יחלקו אתי את דעתם. דוגמא מצויינת לזה, היא האישה החביבה שעשתה לי מניקור לפני כמה ימים אשר חשה צורך עז לומר לי שגוון הלק שבחרתי עושה אותי חיוורת. תודה רבה באמת. אם אתם מבינים על מה אני מדברת, אתם יכולים להניח כמה הייתי מופתעת כשלמדתי שהקולגות שלי מסין לא יביעו את דעתם, אלא אם כן אפנה אליהם אישית ואשאל. במקום לנסות לנתח את כל התרבות בסין (קטונתי), פשוט אסכם בזה שלרוב מדובר באנשים שמצטיירים כמאוד מופנמים בעייני החברה המערבית, במיוחד אם מדובר בדיונים בהם לוקחות חלק קבוצות מעורבות (מזרח ומערב). מהר מאוד שמתי לב שאם לא אפנה לקולגות מסין ישירות ואבקש את דעתם הם לא ישתפו. מיותר לציין שהחוות דעת שלהם תרמו המון והשפיעו על התוצר הסופי. מאז, הפסקתי לסמוך על חוות דעת שבאות בהתנדבות והתחלתי ליזום שיחות עם אנשים שונים על מנת שאוכל לקבל כמה שיותר חוות דעת מהן אוכל רק ללמוד.

לסיכום, אין ספק שיש הרבה מעלות לתרבות הצבעונית שמרכיבה את החברה הישראלית. ואין ספק שחוצפה והישירות שכל-כך מזוהים איתה יכולים לעזור לנו להתבלט בנוף העולמי. אך החכמה הגדולה היא לדעת ״לאמץ״ תכונות שפחות מזוהות עימנו ולדעת איך להשתמש בהן לטובתינו. אם לא למטרה אישית, אז למען פיתוח הקריירה.

אודות הכותבת, הילה צברגל

בלימודים האקדמיים שלה, הילה למדה להיות מעצבת אינטראקציה ומעצבת חזותית, במיקוד על מחקר UX ועיצוב. כיום היא עובדת בלונדון ב-Adthena בתור Lead Product Designer. כשהיא לא מפצחת אתגרי UX, היא אוהבת לשתות בירות בוטיק, לאייר, לקרוא ולשחות (אבל לא בו-זמנית).

אנו מקיימים את כנסי UXI Live בכל שנה מאז 2010, ומעולם לא קיבלנו אף תלונה ממשתתפי ומשתתפות הכנס. חשוב לנו שכל המשתתפים, המרצים, נותני החסות, העובדים והמתנדבים בכנס UXI Live יהנו מחוויית כנס מצויינת ויקיימו את קוד ההתנהגות המקובל, כלפי כל אחד אחר שהם פוגשים בכנס.

בכל בעיה במהלך הכנס והסדנאות, תוכלו לפנות לדלפק הרישום.

נותני החסות הנפלאים שלנו
הצטרף כנותן חסות
We Our Sponsors
Become a sponsor
חסות ראשית
Main Sponsor
חסות זהב
Gold Sponsor
חסות כסף
Silver Sponsor
חסות ברונזה
חסות מדיה
Media Sponsor